רש"ש על קידושין נ״א

1 גמרא הרי תודה דליתא בטעות כו'. וכ' המהרש"א וצריך לחלק דלא שייך כו' כל חלה וחלה תיקדש פלגא כו'. ולי משנה ארוכה ערוכה במנחות עז ב אחד שלא יטול פרוס. ועוד דהפלגים אחרים הוו חולין בעזרה:

2 שם ואת וחמור לא קנה. הרא"ש והר"ן נדחקו איך לפרש הקושיא אליבא דהילכתא דקנה מחצה. ולעד"נ משום דבכ"ד מדמי הש"ס קידושי אשה להקדש. מהן בריש מכילתין דאסר לה אכ"ע כהקדש. ולעיל ז וניפשטו לה קידושי בכולה מי לא תניא האומר רגלה ש"ז עולה כו'. ובנדרים פ"ג מ"ב ובפ"ט מ"ו ז ח אמרינן דנדר שהותר מקצתו הותר כולו ע"ש. והקדש ה"ה כנדר. ועוד נ"ל לחלק דבקידושין דבעינן עדים דוקא כדלקמן סה והרי קי"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכן כאן עדותן לגבי אחיות בטלה ודמיא להא דמכות רד"ז אילעא וטובי' כו' וע"ש וברא"ש פלוגתת ריו"ח ור"נ דבירושלמי. והנה הרא"ש והה"מ תירצו דבכולכם מודה ר"נ ג"כ דלא קנה. ונ"ל דזה תליא בפלוגתת אביי ורבא בגיטין ח ב דס"ל לאביי שם מתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו ולהכי פריך כאן שפיר אליבי' אילימא כולכם כו'. ולרבא בעצמו שם באמת ה"מ לאוקמי דאמר כולכם והא דמשני הכא אליבי' בכולכם ואחת הוא דלא תידוק הא כולכם ואחת מן האחיות אף הנה מקודשות. ולא נצטרך למה שנדחק רש"י שם ונכון בעז"ה:

3 רש"י ד"ה וי"א מעורבין בסופה. לפטור את התשעה. כצ"ל:

4 רש"י ד"ה שאני מעשר. אם טעה מלקרות העשירי בשמו הוי מעשר כו'. משמע דמפרש דאיתי' בטעות דקאמר קאי על העשירי האמיתי. אבל בעירובין הגי' בגמרא דאיתי' בזה אח"ז בטעות. מוכח להדיא דקאי על הי"א שנתפס בשלמים משום טעות דקראו עשירי ולהעשירי אמיתי קראו תשיעי:

5 רש"י ד"ה קני את וחמור בסופו. והכא נמי איכא חדא דל"ח ליה כלל. לכאורה איכא הכא תרתי דל"ח האחיות שתיהן:

6 גמרא ברה"ע אלא לאו דא"ל אחת מכם. לכאורה קשה כיון דקבלה סתמא עי' לקמן נב בתד"ה ואפילו הל"ל דודאי קבלה בעד עצמה כדאמר לקמן דלא שביק אינש מידי דא"ל הנאה מיניה. וי"ל דהתם כבר ישר בעיני האב האיש המקדש לתת לו בתו לאשה שפיר אמרינן לא שביק כו'. אבל הכא אולי לא ישר האיש בעיני האשה המקבלת הקידושין והיא קבלה בעד מי שתתרצה בו:

7 שם בסה"ע מתו לזה אח כו'. כצ"ל:

8 רש"י ד"ה המקדש את בתו סתם. אין הבוגרות בכלל כו'. כצ"ל:

9 רש"י ד"ה סיפא איצטריכא ליה. לבדו. הס"ד ואח"כ דבור חדש דקא פגע:

10 תד"ה האחד. א"כ מותר זה ליקח אחותה כיון כו'. כצ"ל: